Block

בלוק

פרסמתי את הפוסט האחרון שלי לפני יותר מחודשיים ובחיי שזה לא היה מתוכנן, ועל כך תעיד רשימת הפוסטים הארוכה שמתעדכנת תדיר של רעיונות לפוסטים שאני מתכננת לכתוב בעתיד. אבל משהו קרה לפני חודשיים. אני לא יכולה לשים על זה את האצבע, אבל איפושהו שם באמצע ינואר נכנסתי למחסום כתיבה וככל שהזמן עבר ולא כתבתי זה הפך ליותר ויותר קשה. את הפוסט הזה ממש אני מנסה לכתוב כבר חודש וחצי והוא היה אמור להיות על פמיניזם, יום האישה, יום ההולדת שלי, יום ההולדת של הבלוג, כישלונות, הצלחות ועוד המון המון דברים. התיישבתי מול המחשב, כתבתי, מחקתי ולא יצא שום דבר שראוי בעיני לפרסום.

היום VBG חוגג 5 שנים והחלטתי שזה הרגע להחליט, או שיהיה כאן פוסט, או שתהיה כאן פרידה. החלטתי שפוסט. אחד שלא ממש סגור על עצמו, כמוני לגבי חיי כרגע, אבל יהיה כאן פוסט! ואחריו אפילו עוד פוסט, ועוד אחד ועוד אחד; כי למרות שלפעמים אני מרגישה שאין לזה בכלל טעם, כי הרי כולן עברו לאינסטגרם (לעזאזל עם אינסטה-בלוגריות, טוב?) ולמי בכלל יש כוח לקרוא טקסטים, אני רוצה להמשיך לכתוב בלוג, עם טקסים (לא ארוכים מידי, אל תדאגו), ותמונות יפות; על איפור, אוכל, בגדים יפים, טיולים ואולי גם מה שעבר לי בראש בתקופה האחרונה ונראה פחות פוטוגני. הנקודה היא שהבלוג הזה יהיה, ויהיו עוד פוסטים (ואפילו ממש בקרוב, מבטיחה!)(:

דרך אגב, זה היה הפוסט הראשון. לא הייתה לי אסטרטגיית בלוגינג (עדיין אין לי), פשוט רציתי לכתוב. אני עדיין רוצה.

I blogged for the last time before more than two months, and this was not part of the plan. For that can account a long list of ideas for future posts that is constantly being updated. I can't put my finger on it, but at some point in the middle of January I got into a writer's block and could not write anything. I tried to write this post more time than I remember and it was supposed to be about feminism, women's day, my birthday, the blog's birthday, failures, successes, and about tons of other topics. I sat in front of the computer, wrote, deleted, nothing worthy of being published came out and I got more and more scared. 

Today VBG celebrates its 5th birthday and I decided that it is time to decide. This is going to be a new post or a final goodbye. I decided it is going to be a blog post. Not really "together" one, but a new post! And after it another one, and another one, and even another one because even though sometimes I feel that there is not really a point to it because everyone moved to Instagram (screw insta-bloggers, ok?) and who even read blogs anymore, I am going to continue blogging. So there will be texts (not too long, don't worry), and pictures; about makeup, food, pretty clothes, travel, and maybe even what went through my mind in the last few months and not as photogenic as everything else. The point is, this blog will continue to be, with more and more posts (very soon, I swear!)(:

By the way, this was my first blog post. I haven't had a blogging strategy (I still don't have one), I just wanted to write. I still do. 



 צולם ע"י אביטל הירש
Photo by Avital Hirsh

Love you so-very-much,
Very Big Glasses.


7 comments:

  1. יכולה להזדהות לגמרי! מותר לעשות הפסקות ריענון אם זה מה שמרגיש נכון..

    ReplyDelete
  2. אין מה לעשות. אם זה מה שהלב דרש קשה להתווכח. העיקר שחזרת

    ReplyDelete
  3. ברוכה השבה. איזה כיף זה להעלות פוסט חדש?

    ReplyDelete
    Replies
    1. מאוד! זה בעצם מה ששיחרר את החסימה.

      Delete
  4. ברוכה השבה. איזה כיף זה להעלות פוסט חדש?

    ReplyDelete
  5. כל כך מבינה ומזדהה איתך.
    אני לא נלחמת, מחכה קצת ולפעמים יוצרת לי מרחב ליצירה ומחשבה.

    ReplyDelete
    Replies
    1. זה מה שאני עושה בדרך כלל, הפעם הרגשתי שזה גדול יותר. לשמחתי הכישוף הרע הוסר(:

      Delete


Very Big Glasses on Instagram